תגית: movie

Broken hearts – Blade Runner 2049

"Hearts will never be practical until they can be made unbreakable…"(The Wizard of Oz)

Relationships. Relationships that are built upon both closeness and independence, honesty or limits, between humans and replicants that are produced by artificial intelligence. This is the main theme of Denis Villeneuve's Blade Runner 2049. So many issues revolve around these questions: What does it mean to be human? In the future, is there a chance that born creatures can have the same rights as produced ones? Will there ever be a time when we will not be able to distinguish between them?

Compared to other films, based on this same subject, Villeneuve's one is unique in choosing the perspective of the replicant K (Ryan Gosling)  – the hero of movie – to lead the plot. K provides us with a machine's point of view, as he desperately strives to belong to the human world

K does not fully belong to either world. As a police officer, his mission is to hunt down his fellow replicants who have strayed from their strictly designed course, which makes him alien to his own kind. He hunts down and destroys replicants while his human colleagues and neighbors despise and fear him as an outsider within their society. That may be the reason why he chooses to maintain an intimate connection with no other entity than a hologram, which is not aligned with either side.

11510135713lduygpbwdosbzkbha6npc2vqc451go4zefyvvvxlfcwlhelwivgjkv3jpyvoqakdv8qdjidpsqme9ifg62lcocqjhriviierurt0

Blade runner 2049 city artwork – Image #1729 – Licence: Free for Personal Use

In the famous movie production of 1939  "The Wizard of Oz", (an adaptation of L Frank Baum's children's book of 1900) we meet another figure who wishes, as K does, to belong. In her journey to the Emerald City, Dorothy finds the Tin Man in the forest. As he meets her, he sings a little song about how he wishes for a heart.

When a man's an empty kettle he should be on his mettle,
And yet I'm torn apart.
Just because I'm presuming' that I could be kind-a-human,
If I only had a heart.

I would be tender – I would be gentle and awful sentimental
Regarding Love and Art.
….Just to register emotion, jealousy – devotion,
And really feel the part.

For the Tin Man, the acquisition of a heart will enable him to regain access to his humanity. Unlike machines, humans have relationships that they build With empathy and care. With a human heart one can connect to the other.

That is the reason why, one of the most intriguing relationships in Blade Runner develops between Replicant and the mass-produced holographic computer program named Joi (Ana De Armas). Joi and K maintain a unique bond, which is very close to a human connection. Joi becomes the perfect companion to K. She is always available, knows what to say and supports him in his complicated and extremely challenging life. Joi comforts him, on the one hand, and on the other hand, is not afraid to take a stand and present the blunt truth when he is wrong.  In turn, we see that K cares very much for Joi's well-being, by being considerate; buying her gifts, and even trying to make her laugh when times are difficult.

We experience Joi as a powerful and supportive companion. Shortly after the beginning of the movie, K finds out about a unique replicant-female who had succeeded in giving birth to a child. He starts to believe, after finding some evidence that he may in fact, be this baby–replicant.  This revelation shakes K's world. When Joi hears about this, she persuades him to consider that he may be 'the one', that special child who was born and not manufactured. She urges him to change his name from a serial number to a human one- 'Joe' –in order to validate their theory.

Further, on the movie, Joe loses Joi. Her loss occurs just as has realized that he is not the 'one' (which he had hoped to be). At this point, he has come to a crossroad where he needs to choose between his heart and his mind. He must decide whether to act as a replicant, ruled by brutal logic, or to act as a human being and do what is morally right. After losing Joi, his moral compass, Joe is completely lost.

Full of anguish, Joe walks alone on a narrow bridge, a symbolic representation of his life. There he encounters an advertisement for Joi's hologram program, it shows a similar 'Joi' and yet she seems so different and remote. The advertisement repeats the product's motto: "Joi – Everything you want to hear".

The revelation of this motto reminds me the scene when the Tin Man meets the Wizard at the end of the movie, they have a very interesting dialogue in which the Wizard claims that the Tin Man already has a heart and that he has had it all along, even though he was not aware that he had one.

WIZARD

… You want a heart! You don't know how lucky you are

               not to have one. Hearts will never be

               practical until they can be made

               unbreakable. …

TIN MAN

               But I still want one.

WIZARD

               …Back where I come from there are men who

               do nothing all day but good deeds…And their hearts

               are no bigger than yours.  But!  They have

               one thing you haven't got!  A testimonial!….

Like the Tin Man, Joe wants to fit in, to be that born human child and be part of the human society in which he lives. He wants that 'testimonial' in order to prove his humanity, as evidence that he is, in fact, this boy. Now, on that bridge, we understand what Joe, like the Tin Man, could have known all along. His ethical decisions did not come from outside himself. The Joi hologram program only verbalized for him ("everything YOU want to hear") his inner soul. A mouthpiece for his own thoughts. That is perhaps why their names were so similar – Joe and Joi. They spoke from the same conscience.

Confronting this revelation, Joe himself understands where his heart is and from that point on, his actions will take on more human form. Right after this scene, he chooses to save a human life, and thus, thwarts the struggle of the replicants, his own kind, for their freedom.

At the end of the movie, when Rick Deckard (Harrison Ford), whose life Joe has just saved, asks him very emotionally, "Why? Who am I to you?" Rick receives no answer. I find the answer in the Tin Man's words; right after the Wizard grants him his heart:

WIZARD

And remember, my

               sentimental friend….

                …that a heart is not judged by how much

               you love, but by how much you are loved by

            others

 

מודעות פרסומת

לאום מלאום יאמץ

"ושני לאומים ממעיך יפרדו"  וכן יהיו נפרדים בלבבות כי זה ישנא את זה לעולם. (רד"ק על פרשת תולדות כה, כג)

האמונה הרווחת בתפיסת הסכסוך הערבי ישראלי משני צדי המתרס הוא שכולנו, בצורה זו או אחרת, חסרי ישע נוכח האלימות המופנית כלפינו. השאלות הרווחות של "מי צודק" ו-"מי התחיל" חוזרות ונשאלות במהלך השנים ללא הפסק וללא תשובה מספקת של ממש שתביא לפתרון המיוחל. בסרטו החדש 'בית לחם' בוחר הבמאי יובל אדלר להתבונן בסכסוך דרך משקפיים חדשים ולהעביר את הסיפור מן התחום הגיאופוליטי לזה האנושי-פסיכולוגי, לעסוק באדם במקום באדמה, ועל ידי כך לטעון כי הנרטיב של כל צד הוא משמעותי וזקוק להקשבה, גם אם לא להסכמה.

עלילת הסרט עוסקת ברזי, רכז נפת בית לחם בשב"כ המפעיל את סנפור, נער פלסטיני ואחיו של איברהים, ראש גדודי חללי אל אקצה בבית לחם. לאחר פיגוע רב נפגעים בירושלים מתברר לרזי שסנפור שיקר בנוגע לטיב קשריו עם אחיו, והממונים עליו בשב"כ מתעקשים כי ילחץ על בן טיפוחיו להביא לחיסולו של אחיו. הדרישה הזו גוררת אחריה מסכת אירועים שאת סופה קשה לשער. הציר המרכזי של הסרט נע בין שתי דמויות המפתח של רזי וסנפור, כשבין שני אלו פועל מגוון של דמויות בעלות אינטרסים מנוגדים, מחוליית גדודי חללי אל אקצה מצדו הפלסטיני של המתרס דרך הגרעין המשפחתי של כל אחת מהדמויות ועד לאנשי השב"כ מן הצד הישראלי.

imgres (1)

רזי וסנפור

בפרשת 'תולדות' נטמן הזרע, לפי חלק מהמדרשים והפרשנים, לסכסוך הנצחי בין יעקב לעשו אחיו ובין ישראל לבין האומות. מאבק הדמים שהחל מקטנות בין האח ה'רב' ל'צעיר' ממשיך כ'מעשה אבות סימן לבנים' שאת סופו מי ישורנו. המדרשים בוחרים להביא לידי ביטוי את הפער העמוק שקיים בין האחים הדומים-שונים דרך תיאורם במקרא: דמותו של עשו מאופיינת כדמונית, תככנית, בעלת כוח וחסרת מעצורים אל מול דמותו של יעקב-ישראל התמים שמידתו אמת והוא נרדף, נעשק ומיוסר ברוב ימיו אך מלא ברכת ה' עד לקץ הימים. המפגש המכונן בין שתי הדמויות בפרשת וישלח מהווה את מרכז הכובד ביחסי שני האחים והמתח שנוצר דרך התנגשות רגשות האחווה והאיבה ממשיך לפעפע מתחת לפני השטח לדורות שיבואו. אדלר, ביודעין או שלא ביודעין, מצליח לשרטט בסרטו את המציאות הבלתי אפשרית של מאבק איתנים זה דרך דמויותיהם של רזי (הישראלי) וסנפור (שכינויו בשב"כ הוא 'עשו') שלאורך כל הסרט מקיימים דיאלוג מורכב של חיבור ופירוד, אהבת אח מול שנאת האויב ובכך מקיימים את דברי הגמרא במגילה "ולאם מלאם יאמץ: כשזה קם זה נופל".

במהלך הסרט מופיעות שוב ושוב התרחשויות מקבילות בין הצד ישראלי לזה הפלסטיני, אם בחדירת טרור ללב ירושלים מול השלטון הצבאי בעיר הערבית שבבית לחם, אם בהריגתו של רב מחבלים אל מול הריגתו של קצין צה"ל במבצע החיסול ובעיקר בהקבלה בין תחילתו של הסרט בו ההחלטה על חיסולו של סנפור נמצאת בידיו של רזי אל מול סופו של הסרט בו סנפור אחראי על חייו ומותו של מפעילו. כל השוואה שכזו מעוררת את הצופה להתבוננות על הבחירה שנוקטת כל דמות בעומדה באותו צומת דרכים.

ועל אף הדמיון ניכר הפער בין הצגת הרחוב הפלסטיני לבין האופן בו מוצגת ההתנהלות הישראלית: ברחוב הערבי אין אמון בין איש לרעהו. סנפור משקר להוריו בנוגע לשיתוף הפעולה שלו עם השב"כ מחד, ומאידך משקר למפעילו לגבי הסיוע שהוא מספק לאחיו איברהים, שאף הוא מסתיר מפקודיו בגדוד חללי אל אקצה את השתייכותו לארגון חמאס. נציג הרשות הפלסטינית מזייף דאגה לאביהם של האחים ומבטיח לסייע לו כנגד האלימות הצהלית, על אף שאינו עושה דבר בפועל. אותו נציג גם מפנה תקציבי תמיכה בלגים שנועדו למטרות של מעמד האישה, לצורך חיזוק אלים של מעמדו ברחוב הפלסטיני. מלבד השקרים, גם האלימות גואה: משחקי אומץ של ירי חי בתוך חבורת הנוער הערבי בבית לחם, מאבק פיזי בין החמאס לגי'האד על גופתו של שאהיד תוך רמיסת כבודם של המת ובני משפחתו, הפקרתו למוות של סנפור בידי אביו, וכמובן סנפור עצמו הבוחר בנטילת חיי חף מפשע בסיום הסרט.

אמנם גם הצד הישראלי בסרט אינו חף מטעויות וממחסור ברגישות יתר, אם ביחס האלים של המאבטחים כלפי סנפור בהגיעו למסור מידע לרזי, ואם בנכונות להקריב את חייו של המודיע על אף היותו חף מפשע. ועדיין הלכידות החברתית הפנימית חזקה פי כמה מזו המוצגת ברחוב הפלסטיני.

נקודת המבט הביקורתית על הצד הפלסטיני מעניינת במיוחד משום שקיים דמיון בין נטייתו של אדלר להבליט את תכונות האופי השליליות לבין דרכם הפרשנית של חלק מחכמינו  לסיפורי יעקב ועשו, כשכל מעשיו של יעקב נתפסים כחיוביים ללא דופי, בעוד מעשיו של עשו אחיו נתפסים כשליליים, עד כדי כך שמעשה כיבוד האב של עשיו נחשב לרמייה (בראשית רבה סג י) ונישוקו ליעקב בפרשת וישלח התפרש כניסיון לרצח (בראשית רבה עח ח).

740px-Matthias_Stomer_(Umkreis)_Das_Linsengericht

"עשו ויעקב" מתיאס סטום (המאה ה-17)

ועדיין למרות הכל אדלר נוטע בנו את האמונה כי קיים סיכוי להשלמה בין האחים. "מכנים אותו סנפור, יעני דרדס" מספר מודיע אחר לרזי, וכאן חש הצופה את הפער התמידי הקיים בנקודות המבט של שני צידי הסכסוך. הנער נתפס בעיני השב"כ הישראלי כ-עשו, הבכור, דמות חזקה בעלת השפעה ומוטיבציה להרע ואילו בעיני הציבור הערבי הוא 'דרדס' ,שם המבטא זלזול, ילדותיות וחוסר יכולת לעשות נזק של ממש, מסוכסך עם עצמו ועם סובביו. גם בצד הערבי בוחרים לראות את רזי כקפטן, כמפקד וחייל במקום כמפעיל רגיש הדואג להבריח את המודיע שלו ממקום סכנה גם במחיר אישי, הנמשך לתרבות הערבית ויוזם קשרים עם בני העם אותם הוא פוגש באקראי. אדלר רומז לצופיו שהסכסוך מנוהל בידי מתבוננים מבחוץ שאינם מכירים כלל זה את זה. לקראת סוף הסרט רזי פוגש ערבי ישראלי בגן החיות התנכ"י, ובשיחתם הם משלימים יחדיו את הפתגם הערבי לפיו (בתרגום חופשי) "עז מעופפת היא עדיין עז", מה שמרמז על חוסר היכולת שלנו כאנשים לשנות את תפיסתנו על הצד השני על אף המציאות בשטח. בכך טוען אדלר בסרטו שאילו רק יכלו הצדדים להיפגש שלא מתוך פחד, וודאי היו נופלים המחסומים. ובמקום הפחד של "פן יבוא והכני אם על בנים" היינו נפגשים באמת – "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו ויבכו".

פורסם במיזם 929

 http://www.929.org.il/author/580/post/6981