תגית: טיול

לונדון – בעקבות סיור אמנות רחוב וגרפיטי בוויטצ'אפל שורדיץ' ובריק ליין

נהוג לחשוב שלונדון היא עיר אחת אך האמת שיש בה מחוזות שונים ונפרדים. הגבול בין לונדון סיטh אזור העסקים לוויטצ'אפל ושורדיץ' כמעט בלתי נראה. . כך שאם באזור העסקים של לונדון תקבל שנתיים מאסר על גרפיטי בוויטצ'פל וסביבותיה אין עם זה בעיה כל עוד לא מדובר ברכוש פרטי. כפי שניתן לראות קו הגבול הוא כמעבר חצייה.

DTR3z2rWkAAQ4Zj

רוב הפעילות של אמני הרחוב מתקיימת בקיץ אז אפשר להנות מהאור ולצייר ולרוב נעשה אחרי שעות העבודה. על אף שמדובר בפעילות חתרנית ברובה עדיין אמני הרחוב לא יציירו על שטח ציבורי מובהק. מכיוון שגם החתרנים ביותר ירצו שהציור ישתמר ולא ימחק ע"י שירותי ניקיון.

אזור וויטצ'אפל בו הסיור מתקיים תפקד כאזור עוני בלונדון שקיבץ אליו מהגרים מכל קצוות העולם. עם בניית הכנסיה במקום (white chapel church) כינו אותה התושבים "שער הגיהינום" מכיוון שהאמינו שהיא פתח לשדים שפוקדים ומביאים לאסונם.

גם היום האזור הסמוך של בריק ליין הוא כור היתוך של מהגרים איראניים סיניים הודים ויהודים. ויש בו אזורים שהם מאורות של קראק הירואין וכנופיות. כפי שנראה דרך המיצג הבא

ג'ימי קוקרן (אוסטרלי במקור) יצר את התמונה הזאת. סימן ההיכר שלו היא טפטוף של צבע תוך כדי עבודה. בציור הוא מראה ילד תמים שמנסה לגדול בשכונות בלי להסתבך בעולם הקשה שסביבו. הנה עוד מספר עבודות שלו שראינו בדרך..

גם היצירה מימין היא פוליטית. שם היצירה "הבת של ג'ו" . היא מייצגת את הקשיים שחוו היהודים שברחו לאנגליה מפוגרומים ואנטישמיות רק כדי שיחוו שם אנטישמיות חדשה ושנאת זרים כך שכל מה שנותר להם זו המשפחה הקרובה

נעבור למיצג הבא

DTR5TVoXkAAj8jt.jpg

בספטמבר 2014 נסעו כ-100 סטודנטים מהמכללה למורים למקסיקו סיטי להפגין בבירה במחאה נגד המדיניות הכלכלית ונגד מחירי תחבורה ציבורית. המשטרה בהוראת ראש העיר פתחה עליהם בירי ומהתקרית מתו 6 ונפצעו 25. הרוב נלקחו ע"י המשטרה. שמסרה אותם לארגון פשע 43 סטודנטים נעדרו. חלקם נמצאו מתים בצורה מחרידה. על הקיר בתמונה תוכלו לזהות ראש ירוק נעוץ בברזל. המיצג הזה הוא סופר של גרפיטי שכבר אינו קיים שבו נכתב "כבר 30 ימים הם אינם" האמן רצה למחות בזמן ההעלמות על מה שקרה, להסיר את לוט השתיקה ולדרוש את חזרתם.

עוד אמן מאד מעניין הוא אוטו שייד שמצייר על סכנת התקרבות העולם למלחמה גרעינית ועל מה שאנו משאירים לילדים שלנו. מילדה שקוטפת בתמימות חרציות של אטום ועד ריב בין מנהיגי המעצמות, מי ילחץ ראשון על הכפתור

 

20180110_164151_HDR.jpg

 

עוד מספר אמנים מעניינים שנתקלנו בהם בדרך. זבו אמנית מפריז שמעלה מסרים שקשורים לפמיניזם. הנה מספר יצירות שלה

והנה עוד סיפור מעניין על אמן אחד שמו gower מאד מוערץ שנחשב למאד מוכשר. אחרי מספר ציורים הציעו לו לעבוד באופן מסודר אצל כמה חברות. חבריו לא ממש אהבו את העניין וטענו שזה נגד הרעיון של גרפיטי וחתרנות והחלו לקשקש על איורים שלו. ואז הוא נעלם בפתאומיות. לאחר זמן פתאום הופיע ציור חדש שלו באחת הסמטאות בבריק ליין שהביא להתרגשות רבה ולפלא. כשנשאל היכן היה ומדוע חזר, הסביר שחזר לצייר כשראה שחדלו מלהרוס את ציוריו ונעלם מהסצינה רק משום שהחל ללמוד באונ' (חתרנות כבר אמרנו? :) )

בשולי הדברים יש לציין את נושא התיוג (tagging) מעשה של כמה חבר'ה שהולכים ומתייגים או מציירים על קיר של אחר ומשחיתים את הציור ללא סיבה. בברלין האמנים מאתרים את אלו שפגעו בציורים שלהם ומכניסים להם מכות למען יראו וייראו אך בלונדון זה עובר בסבלנות מפתיעה למרות שזה מקומם.

יוצא דופן הוא הבחור הזה שמוסיף את הברווז שלו לכל מיני ציורים בפינה מה שיוצר אתנחתא קומית משעשעת..

ונסיים עם קולאז' של ציורים נוספים שנתקלנו בהם בדרך

מודעות פרסומת

אורטיסיי בחורף – טיול זוגי בצפון איטליה – אוקטובר 2015

איטליה יפיפייה, ולא צריך אותי בשביל לומר לכם את זה.

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר ולכן ברצוני לפרוס את מתווה המסלול כדי לסייע לאלו המתלבטים אם לטוס עם מעט טיפים שעזרו לנו בדרך. רוב הכותבים בפורום למטייל (שעזר לנו רבות) ובמקומות אחרים אמרו שאין מה לטוס באוקטובר לאיטליה ולדולמיטים, שהכל שומם הרכבלים סגורים ולא רואים דבר ואני שמח שלא הקשבנו לטיפ הזה מכיוון שהטיול עלה על הציפיות שלי כפי שתכננתי ללא תחושת החמצה.

יום ראשון, עשר וחצי בבוקר זוגתי ואני טסים לראשונה בחיי נישואינו לחופש בחו"ל בלי הילדים. עוברים בידוק והופ בדלפק אליטליה  – חברת התעופה האיטלקית חמוצת הפנים הידועה במטוסיה הצנועים וכשרונה לאבד את מזוודות הנוסעים בה (הכל הגיע בשלום). כתוך כדי בידוק הדרכונים פיתחתי לעצמי כלל אצבע קטן בנתב"ג – אל תתווכח עם בחור שעקף אותך כשהוא לבוש כיפה שחורה, חולצה צמודה וכפכפי זרת.

– בסוגריים ברצוני להמליץ על אפליקציית/אתר  seatguru שמסייעת למצוא את המושבים המומלצים בטיסה בזמן צ'ק אין. כך יצא שאשתי ואני, בזכות האתר, ישבנו מראש במושב זוגי נעים בעוד השאר הצטמצמו בשלישיות צפופות –

הטיסה הייתה חביבה מאד חוץ מהאוכל הכשר שבתמונה שהיה לא אכיל בעליל (מלבד שימורי הפירות) טוב שקנינו כריך בארומה לפני העלייה לטיסה. הבד"ץ שנתן הכשר לארוחה בחר לכתוב על דף הכשרות את הפס' "יאכלו ענווים וישבעו" אני הייתי בוחר את האמרה החז"לית – "כבולעו כך פולטו"

Embedded image permalink

מכיוון שהזמנו טיסת קונקשן משיקולי מחיר וזמני הגעה, נחתו ברומא ומשם אצנו רצנו בעקבות השלטים בשדה למטוס שהמריא לוורונה. כדאי מאד לתת מספיק זמן בין הטיסות במידה ויש איחורים בהגעה זאת יחד עם הזמן שנדרש במעבר בין הטיסות. הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר והטיסה מרומא לוורונה יצאה כשאנחנו עליה.

מיד עם הנחיתה לקחנו את הרכב ששכרנו בארץ מאופרן (שירות מצוין) ונסענו למקום הלינה הראשון שלנו ליד אגם גארדה. מכיוון שהגענו באזור השעה שלוש יצאנו לטיול ערב בעיירה הסמוכה סרמיונה במעין מדרחוב תיירותי חביב קנינו קפה וישבנו בסמוך לאגם. ופה חשוב לציין קטע מעצבן במיוחד – לאיטלקים אין מושג כזה של קפה גרוע – מתחנות דלק ועד בתי קפה אקסלוסיביים כל קפה (קפוצ'ינו) עם טעם ארומתי עשיר ומפנק, אתה משלם חמישה שקלים כעלות קופיקס ומקבל קפה לגבות בטעם איטליה.

Embedded image permalink

למחרת בבוקר השכמנו ונסענו עם האוטו להר מונטה בלדו בעיירה מלצ'יסנה, מכיוון ששמענו להמלצות, ועל אף שלא טיילנו עונה, הגענו מוקדם כדי להמנע מתורים. חנינו בחניון הצמוד ועלינו לפסגת ההר המדהימה. שם יש שביל הליכה נעים וקליל של כחצי שעה על פסגתו של ההר עם אויר צלול ונופים מדהימים + אנשים מטורפים שעוסקים במצנחי רחיפה לאחרונה בחייהם.  טוב עשינו שהקדמנו לעלות מכיוון שכשירדנו תור העולים להר השתרך כאמצע אוגוסט בעוד אנחנו עוברים על ידם במבט מתנשא.

Embedded image permalink

אוכל אפרופו בהר מונטה בלדו – ניצחתי את היטלר

מהר מונטה בלדו המשכנו הלאה לכיוון אגם טנו ולכיוון האכסניה שלנו בעיירה אורטיסיי. אגם טנו מופלא בצבעו וכמו כל הנופים באיטליה קשה להאמין שאינו מהונדס גנטית או נעשה במחשב. שם על קצה האגם ישבנו ונשנשו את ארוחת הצהריים.

מסתבר שהוויז פועל באיטליה כמעט כמו בבית ומדהים לחשוב איך חווית הטיסה לחו"ל השתנתה בחמש השנים האחרונות לבלי הכר, מהכנת המסלול באינטרנט, הזמנת הכרטיסים והאוטו ועד לתפעול נסיעות באזורים שאינך מכיר ללא מפות וללא לחץ.

בדרך עברנו בעיר טרנטו שנחשבת לעיר מרכזית ויפה, מסיבוב קצר על תל האופן בעיר גילינו שחלק ניכר מנקודות החמד בעיר מאוכלסות בסלאמס שמאיימים להפיל אותך מהאופניים ובבני נוער שמנסים להוריד אותך מהכביש בכך שהם הולכים לפני מסלול הנסיעה שלך כשהאף שלהם תחוב בנייד. תכלס מרגיש כמו בבית.

הנסיעה לכיון הדולמיטים הייתה פסטורלית ויפה, וכשאני כותב פסטורלית ויפה אני מתכוון עד לשעת לילה (שבע בערב) שאז נעלמים אט אט הפנסים מהכבישים והנסיעה הופכת לאתגר בהם השילוב המנצח בין כבישים ברוחב של סכין בהם שני נתיבים + פיתולים ברמה של שטייניץ שמסביר על הסכם הגז + נהגים איטלקים שלמדו את כישורי הנהיגה שלהם בהשתלמות בנתניה כשפס הפרדה רצוץ מסמן מבחינתם להגביר מהירות ולעקוף ביתר שאת. בסופו של דבר הגענו בשמונה לעיירה ולצימר בו ישנו כשמסביב שקט כאילו הגענו בשתיים בלילה. לאחר טלפון לבעל הצימר הוא ירד לפתוח לנו ונעלם – כנראה חזר לישון (אתם יודעים, כבר שמונה בערב). וזה פרט חשוב שכדאי לדעת על האיטלקים – הם אינם עצלנים הם פשוט אוהבים לישון די הרבה. החנויות נפתחות בשעה שמונה תשע בבוקר, נסגרות בשש בערב ובין שתים עשרה לשלוש בצהריים הם סגורות. לדעתי זו גם הסיבה שהאיטלקים חמוצי פנים ולא נחמדים כל הזמן. תחשבו איזה מצב רוח יש לכם בכל פעם שאתה קמים משינה ועכשיו תכפילו את זה שלוש פעמים ביום.

למחרת, עשינו קניות בסופר בעיירה שמעוצב באופן מקסים עם מחירים שפלוס מינוס מזכירים את אלו שבארץ. במיוחד הופתעתי לגלות שגם אצלם חודש לפני חנוכה, בעיירה נוצרית למהדרין, מתחילים למכור סופגניות.

Embedded image permalink

לאחר ארוחת בוקר קלה עלינו למסלול הליכה מהרכבל הפתוח והשומם (כנראה בגלל העונה) העלייה הייתה מרהיבה, וכשהגענו למעלה התחלנו במסלול הליכה שלקח בערך כחצי יום בתוך נופים שקשה להאמין שקיימים באמת בעולם אין ספק שהאיטלקים האנטישמים האלה יודעים לבנות הרים. המסלולים משולטים היטב עם תכונה אחת מעצבנת – השלטים נמצאים לאורך כל המסלול עם זמני הליכה וכיוונים חוץ מבמקומות בהם יש צומת דרכים. כך שהאיטלקים בעצם נותנים לכם את האתגר לנחש האם החצי שעה- שעתיים הקרובות יהיו הליכה לחינם שתוביל אתכם לרפת או למחוז חפצכם. מקסים.

Embedded image permalink

באמצע המסלול בשום מקום – בקשה לתרומה לצדקה. אמא הבטחת לנו עוף לשבת – גרסת הדולמיטים

לאחר חצי יום חזרנו רצוצים ושמחים לחדר ובערב יצאנו שוב לביקור בעיירה עצמה. וחזרנו לישון (במונחים של איטליה הגזמנו, כי ישנו כבר בתשע וחצי – ממש קראחנה מבחינתם)

ביום רביעי קמנו ונסענו לכיוון העיירה קאנזיי בואכה ונציה, מסלול הנסיעה היה יפה על אף הערפל הכבד, ועיירות הנופש נראו מקסימות על אף שהיו בהם אנשים מעטים. לקראת הצהריים הגענו לעיירה סולזאנו הסמוכה לונציה נחנו מעט. ונסענו עם אוטובוס לטיול לילה בונציה עיר הקסם, המים, הגונדלות ומליון התיירים בכל חצי מטר רבוע. בלילה המצב עוד היה נסבל אך ביום ברחנו משם כמו תייר יפני שגילה ששכח את מוט הסלפי בבית.

בבוקר מוקדם שטנו לאיים הסמוכים לונציה בוראנו ומוראנו, מוראנו היה די בנאלי אך בוראנו האי הרחוק יותר היווה פנינת של יופי בתוך ההמון התיירותי המעיק. בתים בצבעים שונים, חנויות קטנות ויפות עם יצירות זכוכית ותחרה עדינות של אנשי המקום.

Embedded image permalink

אחרי הצהריים חזרנו לנמל התעופה, החזרנו את האוטו בשלום ועלינו על טיסת אליטיליה חזרה ארצה.

Embedded image permalink

אחרי שירדנו ברומא עלינו שוב על טיסת אליטליה לישראל יחד עם כל משפחת פילוס המורחבת. אחרי הטיסה הזאת הייתה לי הרגשה שדיילי אליטליה, אנשי הדלפק והטייס עושים הגרלה ביניהם ומי שמוציא את המקל הקצר "זוכה" בטיסה של הישראלים. חווית טיסה כזאת לא רואים בשום מקום. מצעקות על הדיילים, דרך מכות (?!) בגלל שמישהו הזיז את הכסא אחורה על מישהו אחר ועד אשה שצרחה על אשתי שלא תדבר בטיסה כי היא חייבת לישון!  להלן מספר ציטוטים או צעקות:

"לא קיבלתי כרית, למה לקחו לי? אני רוצה כרית ושמיכה אם לא אני לא טסה"

"שוש שוש יש לך שם מקום למעלה"

"אמיר בוא אתה לא יודע כמה זמן חיפשנו אותך בשדה"

"סוויסה לא ישבת לידי אז הבמבה נמכרה. חיים אתה לא יודע כמה זמן חיפשנו אותך בטיסה, רובן תגיד לו"

בנוסף, רציתי מכאן לברך את הישראלי שעקף שלושה אנשים בתור לדרכונים בשעה שתיים בלילה בנתב"ג, אני בטוח שחסכת המון זמן והספקת יותר בשבוע הזה. יישר כוח.

אאמלק לכם סיכום קצר:

טיול יפיפיה מלא בחוויות והרפתקאות ונופים שלא באמת קיימים בעולם, המלצה לכולם – טוסו באוקטובר זה אחלה.