תגית: אהבה

ביקורת ספרים – 'לא מפסיקים אהבה באמצע' מאת הרב ליאור אנגלמן

אייל הוא ר"מ צעיר ומצליח בישיבת הסדר המיועד לשמש כמחליפו של ראש הישיבה, אך בעת שהוא אהוב על רבו ונערץ על תלמידיו הוא מסתיר בתוכו מציאות אחרת, מטלטלת. אב לילדה פגועה שנישואיו עלו על שרטון ושנפשו מסוכסכת ממאבק רב שנים בהתמכרותו: מציצנות לחייהם של אחרים. החל בגניבה של פתקים בכותל דרך חיטוט ביומנים אישיים ועד לחיפוש במגירות סגורות, בולמוס ההצצה של אייל אינו יודע שובע, כשהכאתו על חטא והתייסרותו שלובות בנפילותיו שוב ושוב. הוא חש שאיש מהאנשים הקרובים לו, ובמיוחד אשתו, לא יוכל להכיל את משא הוידוי הכבד, וכמוצא אחרון פונה לרחל, קשישה ערירית שאותה מצא באחד משיטוטיו במרחבים לא לו. בשיחותיו עימה הוא מגלה את יכולות ההקשבה וההכלה בהן ניחנה, ובעזרתה ובעזרת בני משפחתו הקרובה מנסה אייל לתקן את עולמו בהווה ואת ילדותו שעברה בצל אב מנוכר המסתיר סוד איום מעברו.

זהו רומן הביכורים של הרב ליאור אנגלמן המשמש כרב הגרעין התורני של גבעת זאב בירושלים ור"מ בישיבת "עטרת כהנים". אנגלמן ידוע זה מכבר בכישרונו הספרותי והרטורי, אם בדברי התורה אותם הוא מעביר לקהל הרחב ואם דרך סיפורים קצרים ומרגשים שפרסם באתרים שונים ובקובץ הסיפורים "שקופים" שיצא לאור לפני כחמש שנים. סיפוריו מלאי אנושיות, רובם מתמקדים בחלש והמודחק בחברה ומשלבים קודש וחול. גם ברומן זה ממשיך אנגלמן באותו קו ומצליח לפרוט על נימים דקים של מציאות מורכבת. הספר נקרא בנשימה אחת ומעביר את הקורא בין חיוך לדמע עד לסופו.

תמונה

במהלך קריאת הספר ניכר שהמחבר מחביא בין השיטין ביקורת על העולם הדתי-ישיבתי שמתוכו הוא מגיע. עולם הטמון בין ספרי ראשונים ואחרונים, אמונה ומעשה, אך רחוק מללמד על חיבור של האדם עם נפשו וסביבתו. פער שכזה בין העולם הנקי המופגן כלפי חוץ לבין הצד הפנימי ה"מלוכלך", הכולל בתוכו יצרים ותאוות, בא לידי ביטוי במספר מקומות ברומן. ראש הישיבה מזמין את אייל ללשכתו על מנת לדון "באשר לקשייו של תלמיד שכבר נפל משלב גבוה במיוחד ובשל צלקות הנפילה הוא חושש לעלות שוב בשלבי הסולם", אך אינו מבחין בקשייו הפנימיים של הר"מ העומד למולו בעת שהוא מציע לו, לאחר מכן, את ראשות הישיבה, תפקיד שמהותו תמיכה רגשית ורוחנית בתלמידים. אייל יודע שאם יחשוף את חולשותיו בפני רבו, ההצעה תרד מיד מן הפרק, משום שאדם "מורכב" אינו ראוי לשמש בקודש. גם אשתו מעדיפה לדחוק לצד את כישלונותיו הידועים לה, ולהכתירו בתואר "צדיק שלי" במקום לאפשר לו להיחשף בפניה ולגלות את צדדיו האחרים. אפילו אייל עצמו מפקפק בהיותו ראוי לשמש כרב משום שאינו "טהור", על אף אהבתו לתורה וללימודה, ולמרות שהוא קוצר הצלחות רוחניות רבות בקרב תלמידיו.

לא רק הפער בין החוץ לפנים עולה במהלך הקריאה ברומן אלא גם חוסר היכולת של האדם לבוא לידי תיקון אמיתי רק בזכות אמונתו ותורתו. הרב דנינו שהיווה לאייל הצעיר מושא להערצה על צדיקותו, מתגלה בסופו של דבר כאדם שהגיע אל הדת בעקבות משבר שעבר, וגם לאחר ששינה את שמו ואת אורח חייו לא הצליח להשלים עם מעשיו ולמתק את חטאי העבר. דביר, התלמיד המתמיד ביותר בישיבה בשעות היום, מתמיד באותה דבקות בגלישה באתרים מפוקפקים בשעות הלילה. ואילו אייל עצמו זוכה לתפילת תשובה מרגשת בעוצמתה בכותל, אך מיד לאחריה לוקח פתקים נוספים לקריאה.

בנוסף, ריח קל של ביקורת נודף מדפי הספר באשר לתמימותם של אנשים הכותבים פתק בקשה וטומנים אותו בין אבני הכותל, במקום דיבור ישיר ואינטימי עם בורא עולם, דיבור שבכוחו להגיע אל יעדו. הפתקים, לעומת זאת, מגיעים למחבוא של אייל בגינה הציבורית… גם תלמידיו של אייל סבורים שבידו התשובות לכל קושיותיהם: "אלה ואלה מניחים ספקותיהם לפני הרב אייל תמיר, מצפים שבאבחת לשון אחת יבאר, ירגיע ויכריע למענם את כל הספקות", במקום לעבור תהליך בירור אמיתי ופנימי.

דמויות רבות בספר עוטות על פניהן מסיכות ומקפידות להשאירן שם במאמץ רב לבל יתגלו פניהן האמיתיות כלפי חוץ. שלא במקרה דאג המחבר לכך שמסכות אלו עתידות ליפול דווקא בעיצומו של חג הפורים, כפי שדורש אייל בעצמו מול תלמידיו בישיבה:

"הוא לימד באריכות את דברי הרב קוק בדבר הידיעות וההכרות שלעיתים מסתירות מאיתנו את האמת הגדולה החבויה בקרבנו, אמת שרק בפורים יכולה להתגלות… היום הזה מגלה לנו שיש דברים עמוקים מידיעתו של האדם, שלפעמים ההכרה והדעת מסנוורות ומעלימות את האמת העמוקה. אנחנו מתחפשים בפורים, הוא פירש, כדי לסלק מאיתנו את התחפושת שמלווה אותנו כל השנה… בפורים אנו מתוודעים לסודות הטהורים שלנו. זה יום נדיר שמביא בכנפיו הזדמנות, חשוב שלא נפספס אותה".

דרך עיון ברומן מתגלה שבדומה לפורים ולמגילת אסתר הנקראת בו, רוב הגברים בסיפור הם אנשים שבורים, שאינם מסוגלים להיחלץ בעצמם ממצבם הנוכחי. דווקא הנשים הפועלות בעלילה ברקע כדמויות משנה מצליחות להביא אותם אל הגאולה. ממכלוף בעל המכולת שלבנה אשתו משגיחה עליו ושומרת את צעדיו, דרך אביו של אייל שאינו מסוגל לתפקד ונתמך ומוחלף על ידי אשתו בניהול המשפחה וגידול הילדים ועד לאייל עצמו שרק בליווי רחל הקשישה, אשתו ואפילו בתו הפגועה הוא מצליח להגיע לידי תיקון וצמיחה מתוך חטאיו הרבים. רק הרב דנינו, שלא זכה להתחתן, נשאר בשברונו, כפי שמסביר אביו של אייל בסוף הרומן "החליף בגדים, החליף שם, החליף חברים, אבל תראה, מבפנים הוא שבור, אפילו משפחה לא הצליח להקים, הוא מטפל בנזקקים, יש לו חתולים ליד בית הכנסת, ילדי בר מצווה מתחלפים, אבל קשר של ממש הוא לא בנה".

ספרו האחרון והנפלא של אנגלמן מבהיר כי המרדף של היחיד אחר תיקון לא יגיע לסיומו רק באמצעות תפילה או חזרה בתשובה בדרך הידועה והקלאסית אלא רק על ידי תהליך פנימי ועמוק שבכוחו לרפא מכאבה את נפשו של אדם מיוסר. לחברה מצידה, יש חובה מוסרית להכיל בתוכה ולקדם מנהיגות מורכבת ורבת פנים, כזו שלא תשים את התשובות בפיהם של השואלים, אלא תסלול להם את הדרך לבירור מעמיק ואמיתי.

*פורסם לראשונה במוסף 'שבת' של מקור ראשון

מודעות פרסומת