ביקורת ספרים – 'האמת על פרשת הארי קברט' מאת ז'ואל דיקר

"אם סופרים הם אנשים שבריריים כל כך, מרקוס, הרי זה מכיוון שהם מסוגלים להרגיש כל מיני מכאובים נפשיים, אולי כפליים מבני אדם רגילים: ייסורי אהבה וייסורי ספר. לכתוב ספר זה כמו לאהוב מישהו: זה יכול להיות מכאיב מאד."

מרקוס גולדמן הוא סופר צעיר ומצליח שספר הביכורים שכתב זכה להצלחה אדירה ברחבי ארה"ב. לדאבונו, יחד עם התהילה והפרסום מגיע גם מחסום כתיבה המונע ממנו לכתוב את ספרו הבא. סוכנו האישי והמו"ל מפעילים עליו לחץ רב בנושא וביטחונו העצמי מתערער. בלית ברירה פונה גולדמן להארי קברט, חבר קרוב מעברו ששימש לו כדמות אב וכמנחה בלימוד רזי הכתיבה. בעוד קברט, מגדולי סופריה של ארה"ב, מתפנה אל גולדמן ואל צרותיו, גופת נערה צעירה בשם נולה קלאגן מתגלה בחצר ביתו בעיירה אורורה שבניו המפשיר ומאותו רגע חייהם של קברט, גולדמן ותושבי העיירה המנומנת נכנסים לסחרור. סיפור קורותיו של הארי קברט בקיץ 1975 צץ ועולה מחדש ואהבה, שנאה, אכזריות וחמלה מתערבבים זה בזה ומאיימים להשפיע על ההווה אשר מתרחש ערב הבחירות לנשיאות ארה"ב ב- 2008.

הסופר זו'אל דיקר בן ה-27 בלבד הצליח לרקום ביד אומן רומן אמריקאי מרשים וסוחף עם עלילה הדוקה ומותחת שעל אף אורכו (כשש מאות עמוד) נקרא בנשימה עצורה. ספרו של דיקר מרשים במיוחד לאור העובדה שהצליח לקלוט את הניואנסים הקטנים ביותר בתארו דיוקן של עיירה אמריקאית טיפוסית על תושביה וזאת על אף היותו יליד שוויץ ודובר צרפתית. מרכז העלילה סובב סביב שני הסופרים, גולדמן וקברט, והכתיבה המניעה את חייהם. התעלומה מתחילה בעת מחסום הכתיבה בו נתקלים שתי הדמויות, גולדמן בהווה וקברט בעבר, ופתרונה מתגלה דרך כתיבה מאומצת של שני הסופרים הדומים – שונים: שני הסופרים כשרוניים וחסרי ביטחון המונעים מאהבת הכתיבה אך בד בבד זקוקים נואשות להכרה ולהצלחה, כשהסודות המחרידים שסבבו את האחד בעת כתיבת ספרו המפורסם יהפכו בהמשך לרקע בעלילת ספרו של השני, המנסה להוכיח את חפותו של חברו הטוב ובו בזמן לגלות את האמת.

12

ייחודיות הרומן של דיקר הוא בבנייתו כסיפור בתוך סיפור. כל פרק בספר מתחיל בעצה שהעניק קברט לגולדמן בעת שחנך ולימד אותו את מלאכת הכתיבה, כאשר כל עצה טומנת בחובה כבקליפת אגוז את רעיון הפרק המובא בהמשך. בנוסף  שם ספרו של דיקר כמו גם התמונה על כריכתו נמצאים בתוך העלילה עצמה כרעיונות שיווק המוצעים על ידי המו"ל לגולדמן הכותב ספר על הפרשה. שני מאפיינים אלו, יחד עם קטעים מספרו החדש של גולדמן המשתלבים ברצף האירועים, גורמים לקורא להישאב אל תוך העלילה בתחושה שהוא שותף להתרחשויות בזמן אמת.

החיסרון שקיים לעיתים בקריאת רומנים מסוג זה הוא בחוסר תשומת לב של הסופר לקצוות שנפתחו במהלך העלילה ונותרים בלתי פתורים בסופו. דיקר, המדויק כשעון שוויצרי, דאג ליצור תעלומה הדוקה המולידה שאלות וקושיות מסקרנות רבות שזוכות אחת לאחת לפתרון אחד מובנה מה שמביא לחוויית קריאה מענגת. הספר כולו עונה על הדרישה שמציב קברט באחת מהמלצותיו לגולדמן בתחילת אחד הפרקים:

"ספר טוב, מרקוס, לא נמדד אך ורק על פי מילותיו האחרונות, אלא על פי הרושם הכולל של כל המילים שקדמו להן. רגע אחרי שסיימו את הספר שלך, רגע אחרי שקראו את המילה האחרונה, הקוראים אמורים לחוש שהם נשטפים ברגש עז; למשך שבריר שנייה, הם אמורים לחשוב אך ורק על כל מה שקראו עכשיו, להתבונן בכריכה ולחייך חיוך מהול בעצב כיוון שיתגעגו לדמויות. ספר טוב, מרקוס הוא ספר שעצוב לך כיוון שסיימת אותו".

* פורסם לראשונה במגזין מוצ"ש של מקור ראשון

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s